1. א וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר
2. ב דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם  איש איש כי יהיה זב מבשרו--זובו טמא הוא
3. ג וזאת תהיה טמאתו בזובו  רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו--טמאתו הוא
4. ד כל המשכב אשר ישכב עליו הזב--יטמא וכל הכלי אשר ישב עליו יטמא
5. ה ואיש אשר יגע במשכבו--יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
6. ו והישב על הכלי אשר ישב עליו הזב--יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
7. ז והנגע בבשר הזב--יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
8. ח וכי ירק הזב בטהור--וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
9. ט וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב--יטמא
10. י וכל הנגע בכל אשר יהיה תחתיו--יטמא עד הערב והנושא אותם--יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
11. יא וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים--וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
12. יב וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ--ישטף במים
13. יג וכי יטהר הזב מזובו--וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר
14. יד וביום השמיני יקח לו שתי תרים או שני בני יונה ובא לפני יהוה אל פתח אהל מועד ונתנם אל הכהן
15. טו ועשה אתם הכהן--אחד חטאת והאחד עלה וכפר עליו הכהן לפני יהוה מזובו  {ס}
16. טז ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע--ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב
17. יז וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע--וכבס במים וטמא עד הערב
18. יח ואשה אשר ישכב איש אתה שכבת זרע--ורחצו במים וטמאו עד הערב  {פ}
19. יט ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה--שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד הערב
20. כ וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וכל אשר תשב עליו יטמא
21. כא וכל הנגע במשכבה--יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
22. כב וכל הנגע--בכל כלי אשר תשב עליו  יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
23. כג ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר הוא ישבת עליו--בנגעו בו  יטמא עד הערב
24. כד ואם שכב ישכב איש אתה ותהי נדתה עליו--וטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא  {ס}
25. כה ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה  כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה--טמאה הוא
26. כו כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה--כמשכב נדתה יהיה לה וכל הכלי אשר תשב עליו--טמא יהיה כטמאת נדתה
27. כז וכל הנוגע בם יטמא וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
28. כח ואם טהרה מזובה--וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר
29. כט וביום השמיני תקח לה שתי תרים או שני בני יונה והביאה אותם אל הכהן אל פתח אהל מועד
30. ל ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עלה וכפר עליה הכהן לפני יהוה מזוב טמאתה
31. לא והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימתו בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם
32. לב זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה בה
33. לג והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם טמאה  {פ}